אין ספור מילים נכתבו כבר על אין ספור מילים שנכתבו כבר. בתוך עולם המוצף בכלי תקשורת ומדיה המתחרים על תשומת הלב שלנו, מנסים הכותבים להעלות את סף הגירוי של הקורא על ידי שימוש במילים גדולות ו"מפוצצות", סופרלטיבים יומרניים והתהדרות בתארים נכבדים ומוגזמים.

לרגע חשבנו לייחס את התופעה המציקה לעוד אחת מ"מדווי דורנו" המתמודד עם אתגרים טכנולוגיים מתחדשים בקצב בלתי הגיוני, או אולי לשפל מצבה של נפשנו הצריכה את עטיפות הריגושים שיחדירו דרכם תוכן איכותי, אך מודעה משנת 1986 טרפה לחלוטין את הדיאגנוזה הרווחת ומלמדת כי עודף המלל העיק כבר אז על ציבור הקוראים.

במודעה שנתלתה במשרדי "ידיעות אחרונות", אז עיתון ערב, כתב דב יודקבסקי, עורך העיתון ומי שהפך אותו למוביל ורב תפוצה, את הדברים הבאים: לכל הכתבים, אני מבקש להימנע משימוש בסופרלטיבים ושמות תואר מיותרים".

וכאן עובר יודקבסקי, שאף קיבל ב – 2002 את פרס ישראל לתקשורת, לתאר מספר דוגמאות: "לא כל מכונית היא מפוארת, לא כל אידיש היא עסיסית, לא כל שיחה היא סודית, לא כל ראיון הוא בלעדי".